אנשים רבים תוהים מה ההבדל בין פוביה לפחד וחשוב לשים לב שההבדל, מבחינה קלינית, נאמד במידה בה הפחד מפריע לתפקוד יומיומי. רבים מאיתנו, לדוגמה, לא אוהבים מעליות מסוימות, אך כאשר מישהו חושש עד כדי הימנעות ממקום עבודה בגלל שזה מצריך נסיעה במעלית, או בוחר לא ללכת לאירועים או מקומות שבהם עלולות להיות מעליות, הפחד הופך לפוביה.
אנשים הסובלים מפוביות נוטים לצמצם או להתנות את חייהם בכדי להימנע ממקור הפחד. ברוב המקרים החשש הגדול הוא לא מהאובייקט עצמו אלה חשש ממה שיקרה עקב ההתקלות עם האובייקט. לדוגמה אנשים המפחדים מלהביך את עצמם, החוששים מהתסמינים של החרדה עצמה, והמביעים חשש מפגיעה פיזית וכדומה. פוביות יכולות להוות מכשול חברתי בכך שהחשש מכך שהפוביה תתגלה ותחשוף את חולשתם, עשוי לצמצם אף יותר את המקומות ואינטראקציות שאנשים פוקדים. כתוצאה מהחששות נוצרים גורמי הימנעות ושימור נוספים, ונוצר מעין מעגל שממלכד אנשים ושאותו אנו מנסים לשבור.
פוביות ספציפיות מגיבות היטב להתערבות קוגניטיבית עם דגש חזק על חשיפה התנהגותית. הימנעות לאורך שנים, משמרת ולעתים אף מגבירה את החרדה, בעוד שחשיפה הדרגתית ומתונה למצבים המאיימים, מובילה להסתגלות לפחד, הפחתה משמעותית בחרדה, ויצירת מערכת ציפיות תקנית למקור הפחד. ישנה גם אפשרות למזער פוביות הקיימות שנים רבות בעזרת עבודה מממוקדת. אנשים מתארים הקלה עצומה כאשר הם מצליחים להעלים מכשולים שעמדו בדרכם כתוצאה מהפחד. כאשר אנשים מצליחים להתגבר על פוביה מסוימת ולייצר שינוי הם למעשה מתחזקים ביכולתם להתמודד עם פחדים נוספים ואף למזער פחדים עתידיים מבלי שאלו יהפכו לפוביות משמעותיות.