חרדה הינה תגובה בסיסית, טבעית וחיונית כיוון שבזכות החרדה אנו נמנעים ממצבים המסכנים אותנו ובמצבים אחרים, חרדה מעלה את הכוננות ומייעלת את תפקודינו. לדוגמה, חרדה מתונה ממבחנים, מצגות, ראיונות וכד' גורמת לנו להתכונן וממקדת אותנו, כך שאנו מתפקדים באופן יעיל יותר. אם היינו מזלזלים במצבים כאלו כנראה שלא היינו מתכוננים כראוי ולא היינו מצליחים לממש את יכולתנו.
החרדה שאנו חווים היא חלק ממנגנון בסיסי הקיים אצל כולנו, הנקרא FIGHT OR FLIGHT או בעברית "הילחם או נוס על נפשך". מנגנון זה משלב תגובות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות אשר פועלות כאשר אנו עומדים מול איום. בתחילת קיום האנושות, אבותינו הקדמונים התמודדו עם איומים קיומיים רבים. כאשר עמדו מול אש או חיה טורפת היו צריכים אבותינו הקדמונים להגיע מהר להחלטה האם ביכולתם להתמודד עם האיום (להלחם) או שהם צריכים לברוח (לנוס). בהפעלתו, המנגנון נותן לאדם את המשאבים הפיזיולוגיים להתמודדות או לבריחה. הדופק המואץ, חידוד התחושות, השינוי הנשימתי ועוד, מכינים את הגוף לבריחה או לחימה. היום, אנו יותר מוגנים ורוב האיומים שאנו מתמודדים מולם הינם פסיכולוגיים.
עדיין, אותו מנגנון עתיק יומין מופעל בכל המקרים והתסמינים שלו אחראים לפחד ולהימנעות עקבית ממצבים. ישנם אנשים רבים המפתחים הפרעות חרדה הקשורות לפחד מאותן תחושות גופניות שפועלות כאשר אנו מרגישים מאוימים, זאת, כאשר הם מפרשים את אותם הסימנים כקריסה גופנית או חוסר יכולת להתמודד.
אז מתי חרדה הופכת להיות הרסנית? כאשר רמת החרדה עולה לרמות קיצוניות, או כאשר אנו מרגישים מאוימים, אנו יכולים לחוות מצוקה, אי-שקט, ורצון עז לברוח או להימנע מהמצב. כמו בדוגמה הקודמת של חרדה ממבחנים או מצגות, אנשים יכולים להרגיש מצוקה כל כך גבוהה עד שהיא פוגעת בתפקוד, ואפילו במקרים רבים לגרום לאותם אנשים להימנע לחלוטין ממצבים כאלו.
במסגרת עבודתי, טיפלתי באנשים אשר ויתרו על קורסים מסוימים, ברחו מראיונות ו/או נשארו בעבודה לא מספקת רק על מנת לא להתמודד עם ראיון עבודה במקום חדש. אנשים רבים מוצאים שלל פתרונות יצירתיים להתמודד עם קשיים אלו כגון העברת ניהול הישיבות במשרד למישהו בדרגה מתחתם או ויתור על תפקיד ניהולי. דוגמה נוספת להמחשה ניתן למצוא כאשר מישהו שמפתח פחד מנהיגה בלילה, יכול להימנע מנסיעות בלילה ולא לצאת לפגישות עם חברים וכד', או להמציא תירוץ כגון בעיה באוטו או קושי בראייה בלילה, כל זאת, בכדי להסביר את ההימנעות מנהיגה בלילה. חשוב להדגיש, כי למרות שנראה כי פתרונות אלו עובדים בטווח הקצר, הם מהווים בעיה מכיוון שהם מחזקים את האמונות של אותו אדם שהוא אינו מסוגל להתמודד, מגבירות את החרדה ולרוב גורמות להעברה של החרדה גם למצבים נוספים.
שיתוף פעולה וחיזוק המטופל הינם בלב גישת הטיפול. בתום הטיפול, המטופל נשאר עם מגוון כלים ואסטרטגיות בידו שהוא יכול להפעיל במידה ונקלע לקושי. חלק גדול מכלים אלו אינם ספציפיים לבעיה שאיתה התחיל הטיפול, ולכן יכולים לעזור בהתמודדות עם קשיים אחרים העלולים לצוץ בעתיד.